בנם של מרינה ויהושע. נולד ביום י"ט בכסלו תש"ס (28.11.1999) ביישוב קרני שומרון. הילד הרביעי במשפחה שבה חמישה ילדים. אח לאנה, דינה, יעקב ויהונתן.

ישראל גדל בקרני שומרון והתחנך שם במסגרות החינוך. את לימודיו התיכוניים למד ב"ישיבת בני עקיבא השומרון".

לאחר סיום לימודיו התיכוניים למד בישיבת ההסדר "ברכת משה" במעלה אדומים. הוא נחשב שם לאחד הלמדנים הגדולים. הרב שלו בישיבה סיפר שהיה בחור אחראי ורציני, בעל חוכמה גדולה ויכולת לרדת לעומק הדברים ולנתחם. הוא הדגיש את ענוותו ואת מידת האמת והיושר שבלטה בו, שכללה חוסר יכולת לשאת זיופים. את חייו תיאר כמלאי משמעות ואמונה עמוקה, עשייה ותרומה.

במסגרת ישיבת ההסדר, ישראל התגייס לצבא ושירת בגדוד "שקד" של חטיבת "גבעתי". במהלך שירותו החליט לוותר על חזרה לישיבה והשלים שירות צבאי מלא כקשר מ"פ. בין השאר שירת בגוש עציון, בחברון ובגבול עזה. במהלך שירותו הפך ל"מפקד הלא רשמי של המחלקה", שהוביל חיילים מתוך כך שהם סמכו עליו ועל יכולותיו הגדולות.

לאחר שחרורו מהצבא עבד במשך חצי שנה כפועל בניין בשומרון מתוך אידיאל של עבודת כפיים ורצון "לעבוד עם הידיים ולא רק עם הראש", כפי שהגדיר זאת, ונהנה מכך מאוד.

בהמשך, החל ללמוד פיזיקה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית, נהנה מלימודיו והצליח בהם.

ישראל תואר על ידי חבריו ומכריו כ"פייטר" (לוחם) רציני שחותר להתמקצע ושתמיד יהיה אפשר לסמוך עליו, בעל אנרגיות בלתי נגמרות, אומר מעט ועושה הרבה. אחראי, ישר כמו סרגל, צעיר אהוב עם חיוך ענק ו"לב גדול של נתינה".

ישראל אהב מאוד את נופיה של הארץ וטיולים בה היו ערך חשוב בעיניו. ידיעת הארץ הייתה משמעותית לו. הוא הרגיש בר מזל שנולד במדינת ישראל, וזכות גדולה להגן עליה. בנוסף, ברקע תמיד ריחף חלומו הגדול, לנחול את ארץ ישראל השלמה ולזכות לגור בלבנון. הוא הקפיד להכיר כל פינה במקומות שבהם שהה, כולל ההיסטוריה שלהם, ודגל בהכרת הארץ "דרך הרגליים". הטיולים האהובים עליו היו בחורף, רצוי בגשם, כאשר "הטבע מתעורר", כדבריו. אהבתו לטבע התמקדה לא רק באדמה – הוא עבר קורס צלילה, תצפית כוכבים מודרכת וקורס סנפלינג. עם זאת אף פעם לא יצא לחו"ל.

בשבת כ"ב בתשרי, שמיני עצרת תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, ארגון חמאס תקף מרצועת עזה את ישראל והחלה מלחמה.

ישראל לא קיבל צו גיוס. במהלך השבת הוא מצא חבר לספסל הלימודים באוניברסיטה, קצין חי"ר, ובמוצאי השבת קפץ אליו לצפון בהיותו בטוח כי שם יהיה עיקר הלחימה. יום למחרת הסתבר כי לא נכנסים ללבנון בשלב זה וישראל – שעדיין היה אזרח באופן רשמי – ירד דרומה לבה"ד 1 כדי להצטרף לחבריו מהשירות הסדיר ולהיכנס איתם לעזה. הוא היה אמור להיות משובץ בגזרת ירדן, אך התעקש והצליח לעבור לגדוד 8208, חטיבה 261. עם היחידה נכנס ללחימה.

ב-22 בינואר 2024 הוא וחבריו הלוחמים שעסקו במשימות אבטחה בדרום הרצועה נכנסו למחנה הפליטים אל-מע'אזי כדי להרוס תשתיות של חמאס וליצור רצועת ביטחון ליישובי עוטף עזה. שני טיליRPG נורו לעבר הכוח, עשרים ואחד לוחמים נהרגו ובהם ישראל.

רב-סמל ישראל סוקול נפל בקרב ביום י"ב בשבט תשפ"ד (22.1.2024). בן עשרים וארבע בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקרני שומרון, בחלקה הצבאית. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ושני אחים.

ספד לו אחיו יהונתן: "אומרים שבן אדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק. אני חושב שעכשיו הוא בוכה. תמיד אזכור את הרצון שלך לתת ולתרום כמה שיותר. היית אח גדול מדהים ודמות לחיקוי. מצטער שלא אמרתי לך את זה יותר. אני אוהב אותך מלא".

אחותו אנה ספדה לו: "ישראל אח שלי גיבור. מה זה גיבור, גיבור זה אחד שכובש את יצרו ועושה את מה שצריך לעשות. וזה מה שעשית. אתה כל הזמן היית בעשייה, ולא סיפרת. תמיד אפשר היה לסמוך עליך. אתה חיית את האמרה 'חסר גלגל - אני גלגל', בשקט ובנעימות. היה לך אכפת מהאחיינים ומכולנו, ווידאת מאחורי הקלעים שכולם בסדר. אנחנו נתגעגע אליך, לחוכמה, לשנינות ולתחושת הביטחון שאתה באזור. תודה על כל השנים שהיית".

חבריו של ישראל הקימו מצפה על שמו ברמת גלעד, קרני שומרון, החולש על הרי השומרון.

על שמו קמה התנועה "עורי צפון – התנועה להתיישבות בצפון הארץ (ע"ר)", ועל מצבתו חרוט: "ראיתיך, עזה, בצל ארזי הלבנון".